שאיבת שומן מותאמת – 3 סוגים מרכזיים

הדיאטה הסתיימה בהצלחה, אך השומן העיקש הזה, לפעמים הוא פשוט לא מוותר. כולנו מכירים אותו. דיאטות, פעילות גופנית, שינוי אורח חיים וכלום לא עוזר – הוא עדיין שם, מציק לנו בעין. מזל ששאיבת שומן כל כך פשוטה בימינו.

 

שאיבת שומן היא למעשה פתרון לעודפי השומן העיקשים שמתיישבים בגוף. אצל נשים הניתוחים הנפוצים מתבצעים באזור הירכיים המותניים והישבן, ואצל גברים לעומת זאת – באזור הבטן התחתונה והמותניים. אזורים נוספים הם הזרועות, הידיים הסנטר והחזה.

 

במהלך הניתוח מבוצעים מספר חתכים קטנים דרכם מוחדרות צינוריות המחוברות למכונת שאיבה, אשר בתורה שואבת את תאי השומן.

 

נשמע טוב, נכון? אך רגע לפני שאתם קובעים פגישה, חשוב לדעת – מטרת הניתוח היא לספק פתרון במקרים בהם לא ניתן להיפטר מעודפי שומן בדרכים מקובלות, והוא אינו מהווה תחליף לדיאטה או פעילות גופנית.

 

שאיבת שומן מתאימה עבור מטופלים אשר אינם סובלים מעודף משקל וגופם מכיל אחוזי שומן בטווח התקין. זהו הליך נקודתי הנועד לטפל במצבורי שומן עיקשים שדיאטה אינה משפיעה עליהם. מטופלים שעברו את ההליך ויחזרו להרגלים הישנים יעלו מהר מאוד את המשקל שנשאב בחזרה. והיה והמטרה היא ירידה כללית במשקל, יש לאמץ קודם כל הרגלים נכונים על מנת להגיע למשקל תקין ויציב.

 

 

כל שאיבה היא שונה

 

קיימים מספר סוגי שאיבות שומן כאשר היקפי השאיבה משתנים בהתאם למיקום השאיבה ולכמות שלה. באופן כללי ניתן לסווג את ניתוחי שאיבת השומן לשלושה סוגים מרכזיים:

שאיבת שומן קטנה (מיני שאיבת שומן) – הליך פשוט יחסית במסגרתו נשאבים עד 2 ליטר של תאי שומן

 

שאיבת שומן בינונית –  מעט יותר גדול בהיקפו מניתוח מיני שאיבת שומן, אך לרוב גם הוא מתאפיין במינימום סיבוכים.  במהלך הניתוח נשאבים בין 2-4 ליטרים של שומן.

 

שאיבת שומן גדולה –  השאיבה הגדולה ביותר המותרת בישראל לפי הנחיות משרד הבריאות, במהלכה נשאב מספר מקסימלי של עד 6 ליטרים של שומן. שאיבה שבה הכמות הנשאבת גדולה מכך היא אסורה, מסוכנת ועלולה להביא לסיבוכים ופגיעה בהתפתחות.

 

איזו שיטה הכי מתאימה לי?
בנוסף להיקפים המשתנים של השאיבה, לניתוח מספר שיטות פעולה הנבדלות ביניהן ביתרונות ובחסרונות. אלה העיקריות שבהן:

השיטה הקלאסית – השיטה הוותיקה ביותר, במהלכה מוסר השומן על ידי הנעת קנולה קדימה ואחורה בתנועת גירוד ושאיבתו לאחר מכן.

שאיבת שומן ברטט – בשנים האחרונות התפתחו גם שיטות מתקדמות יותר. שאיבת שומן ברטט למשל, היא הליך שבו מחובר לקנולה מכשיר המייצר אנרגיית רטט המקלה על פירוק השומן. נמצא כי שיטה זו מקצרת את זמן הניתוח ומפחיתה את הסיכון לקרישי דם.

שאיבת שומן בלייזר – לרוב שאיבת שומן בלייזר תתבצע בקרב מטופלים לאחר ירידה גדולה במשקל, זאת בשל היכולת המיוחדת שלה למנוע קמטים וחוסר אחידות במרקם העור באזור המטרה בשל עודפי עור. בשיטה זו נצרבים עודפי השומן על ידי לייזר מיוחד יחד עם רקמות חיבור ודרמיס, פעולה המביאה למיצוק העור באזור המטופל. השימוש בלייזר אף מצמצם את הסיכון לדימומים עקב פעולת הצריבה על כלי הדם.

שיטות נוספות – אופציות נוספות הנמצאות בשימוש הן שאיבת שומן בגלי רדיו, במסגרתה מתמר הממוקם בקצה הקנולה מעביר גלי רדיו שמחממים את עודפי השומן והעור ומביאים לפירוקם, או שאיבת שומן באולטרסאונד, המתבססת על עיקרון דומה עם טכנולוגית גלי קול. ניתן אף לבצע שאיבת שומן עם סילון מים, המתבצעת על ידי שימוש בקנולה בעלת צינורית מיוחדת, המשחררת זרם מים חזק המסייע להפרדת השומן.

 

מה צריך לעשות לפני הניתוח?

רגע לפני שאנחנו נפגשים ביום הניתוח יש לבצע פעולות מקדימות והכנות מתאימות.

בדיקות – מטופלים צעירים ובריאים מתחת לגיל 30 מחויבים בבדיקת ספירת דם, תפקודי קרישה וכימיה של הדם. מטופלים בני 40 ואילך נדרשים לבצע גם בדיקת א.ק.ג.

מטופלים מעל גיל 50 שאינם מעשנים ומטופלים שגילם עולה על 40 והם מעשנים יצטרכו לבצע צילום חזה. מטופלים אשר סובלים ממחלות רקע נדרשים לקבל אישור כשירות מהרופא המטפל.

הקפדה על משקל גוף יציב – יש לשמור על משקל גוף יציב (ללא עלייה וירידה של יותר מ-5 ק”ג) לפחות חצי שנה לפני הניתוח.

הימנעות מעישון ותרופות – יש להימנע מעישון לכל הפחות מ-6 שבועות לפני הניתוח, וזאת בשל הגברת הסיכון לסיבוכים כמו קרישי דם וזיהומים. שבועיים לפני הניתוח יש להפסיק ליטול תרופות מדללות דם כמו משככי כאבים ממשפחת האספירין, או תוספי תזונה הכוללים מולטיוטמינים, אומגה 3, ועוד.

גילוח – יש לגלח את אזור המטרה 3 ימים טרום הניתוח ולבצע רחצה יסודית עם מים וסבון.

צום – בניתוחים המתבצעים בהרדמה מלאה יש לערוך צום של 8 שעות לפני שעת הניתוח.

 

מהלך הניתוח

שאיבת שומן ניתנת לביצוע בהרדמה כללית או מקומית, לפי כמות השומן המיועד לשאיבה ומצבו הקליני של המטופל. בעת ביצוע שאיבת שומן בהרדמה מקומית יקבל המטופל תרופה למניעת חרדה. לאחר חיטוי יסודי של אזור השאיבה, הרופא המטפל יזריק חומרי הרדמה באופן מקומי לאזורי המטרה.

 

לאחר מכן, הרופא יחדיר צינורית מתכה (קנולה) בעלת נקבים קטנטנים באורך חצי סנטימטר לשכבת השומן התת עורי, באזורים נסתרים בגוף.

 

הקנולה, אשר מחוברת למשאבה על ידי מערכת צינורות, תייצר פעולה דמוית גירוד על השומן עד לפירוקו. השומן המוסר יישאב וייאגר במיכלים סטריליים. בשאיבות שומן קטנות יותר, לעתים ייעשה שימוש במזרק פשוט המחובר לקנולה.

 

 

 

תקופת ההחלמה – שלב אחר שלב

נפיחות והופעת שטפי דם וסימנים כחולים לאחר הניתוח היא תופעה טבעית אשר עלולה להתרחש באי אלו מהמטופלים. עם זאת, תופעות לוואי אלה אמורות לחלוף מעצמן תוך מספר ימים.

במהלך ימי ההחלמה המטופלים עלולים לחוש כאב בזמן תזוזה של האזור. הכאב אינו אמור להיות חמור מדי אך ניתן להקל עליו באמצעות משככי כאבים במרשם רופא. כמו כן, יש להימנע משכיבה על הבטן ולהקפיד לשכב על הגב עם מינימום תזוזה. במקרים מסויימים קיים אובדן תחושה זמני באזור השאיבה, אך לרוב התחושה חוזרת לאחר זמן מסויים. במקרים נדירים שינוי התחושה נשאר קבוע.

במהלך 6 השבועות שלאחר הניתוח יש להקפיד על לבישת חגורה מיוחדת שתקבלו ביום הניתוח. חשוב לחגור את החגורה לפי ההוראות – פעולה זה תהווה אמצעי טיפול משלים לניתוח ותסייע בהידוק העור ועיצוב הגוף. במהלך 6 שבועות אלה יש גם להימנע מחשיפת האזור לשמש באופן מוחלט. לאחר מכן ניתן יהיה להשתמש בקרם הגנה.

הצלקות יחלימו עם הזמן. בתחילה הן עשויות להיות נפוחות ובעלות מראה לא מחמיא למשך מספר חודשים, אך זהו חלק טבעי מהתהליך. תוצאה סופית ניתן לראות בדר”כ לאחר כחודשיים-שלושה, וחזרה לעבודה יכולה להתבצע כבר לאחר 5-12 ימים, כתלות ביכולת ההחלמה האינדיבידואלית של כל מטופל.

חזרה לפעילות מאומצת תתבצע בהתאם להוראות הרופא המנתח. כמובן שחשוב להקפיד על מנוחה ותזונה נכונה על מנת לאפשר לגוף להחליף באופן מיטבי.

סיבוכים אפשריים

ניתוח שאיבת שומן הוא נחשב לניתוח בטוח עם אחוזי הצלחה גבוהים. יחד עם זאת, כמו כל הליך פולשני, עדיין קיים סיכון מסויים לסיבוכים.

הסיבוך הנפוץ ביותר הוא שטף דם, ולכן נהוג לשייך אותו לחלק מתהליך ההחלמה עצמו. כאמור, שטף הדם יחלוף תוך מספר שבועות מיום הניתוח. ניתן לסייע לתהליך ההחלמה על ידי ביצוע טיפול מקומי שמרני. למשל: קומפרסים חמים, הרמת האיבר, טיפול במגע או באמצעים אחרים.

גם בצקות נחשבות לחלק מתהליך ההחלמה. אלה יעברו לרוב עד 4 חודשים מרגע הטיפול. טיפולים לימפטיים וחבישות לחץ עשויים לעזור. בין הסיבוכים הנוספים ניתן למנות הצטלקויות, חוסר אחידות עורית, אסימטריה, סרומות, הפחתה בתחושה, זיהומים ובמקרים נדירים אף איבוד תחושה ופגיעה באיברים פנימיים.